על פיגמנט צבע לא יציב, מהעיר סיינה שבאיטליה, שגרם לפגיעה אנושה במרבדי קיר יוקרתיים מהמאות הקודמות.

הבלוג של בן חנוך:

הפעם פגשתי את עירד יוגב, מנהל המרכז להערכת אוספים, והוא מפנה אלי שאלה: "אתה יודע מהו גובלן"? בוודאי, עניתי, אני עדיין זוכר את המבוגרות במשפחה מעבירות זמנן בעבודות רקמה שונות. "ובכן" , מוסיף עירד: "שמת לב בוודאי שעבודת הרקמה מבוצעת באריג מצויר עם מוטיבים של פעם.. אצילים, אנשי חברה, גינות ופרחים, ארמונות ובתים או שילוב בין כולם. תמונה צבעונית שהודפסה על הבד בסגנון קלאסי והרוקמת החובבת רקמה על פח תווי המתאר של ההדפסה ובאותם צבעים. התוצאה הסופית הייתה תמונה אומנותית והשתמשו בה לנוי: תמונת קיר, ציפות לכריות, מפות שולחן ולעיתים לחלקי לבוש".

הטכניקה המדוברת נקראה בפי כל "גובלן" או "גובלנים" וכאן, מספר לי עירד, אנחנו נכנסים לעולם הקשור לתחום ששילב אומנות פלסטית עם אומנות דקורטיבית (אריגה במקרה הזה) והוא אחד התחומים המרתקים בתחום של הערכת אומנות.

המונח הלועזי לטכניקה הינו: "טפסטרי". מרבדי טפסטרי, להבדיל משטיחים פרסיים ודומיהם, נארגו בטכניקה מיוחדת כאשר הבסיס היה נול של חוטי שתי וערב עליהם נרקם הציור לפרטי פרטיו ולגדלים שיכלו להגיע לעשרות מטרים רבועים ליצירה.

את ה"טאטו" - אותו ציור שצריך היה להעתיקו אחד לאחד ולפרטי פרטים על גבי הנול בטכניקת ה"סומק",

ציירו גדולי הציירים של תקופת הרנסנאס והברוק.

השם "גובלן" מוסיף עירד יוגב הפך ברבות השנים לשם מייצג (שם גינרי) לכל העבודות של אותה תקופה בזכות מפעל מהעיר פריז, בשם Gobelin אשר עסק במקור באשפרה (צביעת בדים) והפך בתקופת לואי ה-14 (המאה ה-17) למפעל החצר של בית המלוכה כשעיקר תוצרתו: בדים לריפוד מושבים ושטיחי רצפה.

ההשראה למפעל הגיעה מהעיר בריסל, בלגיה, בה היה קיים כבר מפעל אריגה שנחשב איכותי ביותר ואשר השתמש בתרשימי ה'טאטו' (ציור המודל על פיו ארגו) מעשי ידי אומני ענק כדוגמת: רפאל, רובנס, גויה ועוד רבים אחרים.

וכאן מגיע ה"טוויסט" בעלילה, מספר לי עירד, חוטי הרקמה של אלפי השטיחים הנפלאים הללו שנארגו ביד אומן במפעלים נוספים כמו מורטלייק באנגליה, בובה וסאבונרי בצרפת ועוד בתי יוצר שהוקמו ברחבי אירופה, נצבעו בצבעים מינרלים שהופקו מצמחים ואבני חן פריכות. חוטי הרקמה הוטבלו וספגו את הצבע ולאחר יבושם שימשו את האורגים.

בעיר סיינה שבטוסקנה הוקם מפעל ליצור צבעים ממינרלים אשר נמכרו לבתי היוצר ברחבי אירופה. איזור טוסקנה היה איזור אידאלי ליצור צבעים בזכות שילוב של מזג אוויר חמים ונוח שאפשר גידולי צמחים מהם הופקו הצבעים וגם אקלים עם לחות בינונית שאפשר את הייבוש המהיר בטמפרטורה ממוזגת וחמימה.

יש הטוענים שהמגדלים של העיר 'סן ג'ימיניאנו' הסמוכה לסיינה שימשו למעשה ליבוש בדים וחוטי אחרי אשפרה. הבדים ניתלו בתוך בפירי המגדלים החלולים (שהטיפוס אליהם היה באמצעות גרם מדרגות חיצוני). כך או כך העיר זכתה לכינוי: עיר המגדלים היפים: La Citta Della Belle Torri (כאן מחליף עירד את כובעו לכובע מדריך הטיולים לחו"ל ומוסיף: מומלצת מאוד..)

כאמור, הצבעים הופקו מצמחים ומינרלים ובעיר סיינה הופק צבע צהוב עמוק איכותי ביותר שהופק מאבקנים של פרח הזעפרן, פרח שהיה נדיר ויקר מאוד.

לצבע הצהוב יש מקום של כבוד בפלטת הצבעים של כל אומן והוא אחראי לגווני ירוק, כתום, חמרה וכמובן עומד בפני עצמו.

מה שלא ידעו באתם ימים ונודע עם הזמן: הפיגמנט הצהוב בו השתמשו החל להתפרק כתוצאה מחשיפתו לאור. כיום, 200-300 שנים לאחר אריגתם, הרוב המוחלט של מרבדי הקיר האומנותיים שהיו חשופים לאור יום איבדו כליל את הפיגמנט הצהוב וכמובן את ססגוניותם. בתמונות נוף העצים הפכו כחולים, מלבושים איבדו קונטרסט, דמויות איבדו קווי מתאר ולמרות שההוד של היצירה עדיין קיים, זו כבר לא חגיגת הצבעים המקורית.

מעט מאוד שטיחים שנשמרו במקומות סגורים ובעם איכותי שרדו עד ימינו. הם נדירים וערכם לא יסולא בפז.

בימינו מודעים היטב להשפעתו המזיקה של האור על מגוון רחב של צבעים. לכן, בפעם הבאה שיבקשו מכם במוזיאון שלא לצלם עם מבזק, תדעו שלא מדובר רק על הכבוד לצופה האחר שלא אוהב להיות מסונוור אלא גם ובעיקר כדי למנוע מכות אור חזקות שעלולות לפגוע במרקם הצבעים של היצירה.

לביצוע הערכת אומנות ניתן לפנות באמצעות "צרו קשר" או במייל info.artvalue.co.il

כל הזכויות שמורות ל artvalue.co.il