האמרלד שנדד סביב העולם

בשנות ה-30 של המאה הקודמת נפלה לידיו של סיר אלכס אדינבורו, מי שהיה הממונה מטעם ארמון המלוכה הבריטי על תחום ריכוז ותיעוד אבני החן והאוצרות שנצברו ונאגרו בארמון מזה מאות שנים. אבן ברקת (אמרלד) שהועברה באחת הטיסות המסחריות הראשונות מסרי-לנקה (אז ציילון) לנמל התעופה הקטן של העיר לונדון. נמל התעופה (שעדיין משמש את העיר) שכן בסמוך למחסנים שנועדו לאגור משלוחים באוניות סוחר שהגיעו על נהר התמזה אל נמל לונדון השוקק תוך שהן חולפות על פני המגדלור של גריניץ' שאפשר לימאים לכייל את השעון ל"זמן גריניץ" GMT.

אבן הברקת העצומה שעדיין לא לוטשה, שקלה קרוב לאלף קרט (כמעט רבע קילו), נארזה במצע של אצות ים רכות שנועדו למנוע שבירתה בעת ההובלה. ליתר בטחון נארזה באריזה נוספת וכל המארז הושם בתיבת עופרת אטומה למים וחתומה בפלומבה כפולה ומנעול אמין.

התיבה זכתה גם ל"שומר ראש" אישי והוצבה מאחורי מושבו של טייס המשנה של מטוס ה"דה הבילנד". טיסות מסחריות היו אז בחיתוליהן ורק הדגמים המתקדמים יותר של המטוס, אשר צויידו במנועי רולס רוייס, אפשרו טיסות למזרח הרחוק.

מטוס דה הווילנד אפשר הטסת נוסע בודד במושב הקדמי, לפני טייס המשנה. את מקומו של הנוסע מילאה כעת תיבת עופרת כבדת משקל ורתומה היטב כשבקרבה אמרלד שערכו לא יסולא בפז.

הטיסה המריאה בנתיב טיסה שערך כנראה 5 ימים. טווח הטיסה הבטיחותי של כ- 1000 ק"מ חייב את הטייס לנתיב עם חניות ביניים בהודו, ערב הסעודית, מצרים, לוב וגיברלטר. כך או כך, בתום כשבוע של מסע מתיש שחייב את הטייסים לשהות בקרבת המטוס ללא הרף על מנת לשמור על האוצר היקר: תיבה שבה טמון חפץ שאת טיבו לא ידעו. הדבר היחיד שנאמר להם היה: החפץ שווה יותר מהמטוס (שמחירו באותם הימים היה כ-2000 לירות שטרלינג).

הנחיתה הקופצנית על מסלול הדשא של נמל התעופה בלונדון התבצעה ביום ראשון אביבי של חודש מאי 1930 או ליתר דיוק: ב-28 למאי 1930.

את פני האווירון היו אמורים לקבל אנשי משמר הארמון עם כרכרה שאמורה היתה לשאת את הכבודה הישר אל כספות האוצר הבריטי אלא שאלו בוששו לבוא. הטייסים שחנו בסככת צל מאולתרת, פנו לצוות ההטענה במקום ואלו בישרו להם שעקב מותו של ראש הכנסייה האנגליקנית, הארכיבישוף מקנטברי, רנדל דיווידסון, עסוק המשמר ויגיע רק מאוחר יותר לאסוף הכבודה היוקרתית.

מאחר ואיזורי המסחר של הנמל היו בסמוך, הציעו הסווארים להשאיר את ארגז העופרת במחסן מאובטח שבו נשמרו מטמונים נוספים וכך נעשה. הארגז הועבר בפיקוח הטייסים והמחסן ננעל על בריחיו הכבדים.

נציגי המשמר הבריטי, שהיו עסוקים בהכנות לטקס ההלוויה הרשמי, שלחו צמד שומרים להשגיח על המחסן והשמירה התארכה בשלושה ימים. רק ארבעה ימים לאחר הנחיתה נשלחה כרכרה מאובטחת אל איזור המחסנים רק כדי לגלות שהמחסן עליו שמרו הזקיפים אמנם מלא בכל טוב אך ארגז העופרת נפקד. חיפושים בכל פינות המחסן ובין הטובין שבו העלו חרס. הארגז פשוט נעלם...

לא היה קל באותם ימים לאתר במהירות את הטייס. שוטרי הסיטי הגיעו אל מקום מגוריו במרילבון והוא התלווה אליהם למקום ה"פשע".

האמת התגלתה במהירות. לא פריצה ולא גניבה. לא שוד ולא תעלול. הזקיפים הוצבו בשוגג ליד מחסן לא נכון. השומרים והשוטרים פנו אל המחסן הנכון. המחסן עמד ריק מכל.. הסחורה שהייתה בו, כולל הארגז החתום, הוטענה במלואה על גב ספינת סוחר שעשתה פעמיה אל... קשה להאמין: הודו. ממש אבסורד -האמרלד משייט לו כעת כמעט לארץ מוצאו.

זמן השייט להודו ארך שבועות ולא היה טעם לנסות "ליירט" את הספינה בדרך. שדר בהול הועבר לנציגי הצבא הבריטי בהודו שהמתינו בנמל בומביי להגעת הספינה.

ארגז העופרת התגלה חיש מהר כשהוא נעול וחתום. נציגי הארמון השאירו אותו במקומו, הפעם עם שומר מצוייד למסע של מספר שבועות חזרה הביתה. האנייה שהוטענה בסחורות מהודו עגנה בלונדון שוב רק לקראת חודש אוגוסט ובקרבה אבן הברקת שזכתה למסע עולמי והגיעה באיחור מלכותי לארמון המלכותי.

למרבה הצער אין תיעוד פומבי לגורלה של האבן היקרה. מומחים בתחום של הערכת אבני חן מעריכים את שווי האמרלד כיום ב 20 עד 30 מיליון ליש"ט ואולי אף יותר.